2.1 - צופי - על יונים וניצים. בלי פוליטיקה.

הצופון שלי בן 4 וחצי חודשים.

הוא מצחיק כהרגלו, מאוד סקרן לגבי החוץ, וקצת חששן, עף גבוה ורחוק ויפה, אוהב לסייר בחוץ ולחפש גרגירים, ומאוד מחפש חברת יונים. עד לאחרונה הצלחנו למצוא רק תורים מסוגים שונים, והוא ניסה להתקרב בביישנות מנומסת והיה כל כך מתוק! הן לרוב קיפצו מרחק קטן ממנו כשהוא התקרב או אמרו לו שהוא לא רצוי, וזה הגיוני, כי אין להן סיבה לפחד ממנו, אבל גם אין להן סיבה להסתובב איתו, אבל ממש אפשר לראות עליו כבר תקופה שהוא כמֶהָּ לחברת בני מינו.

מי שכן משתף איתו פעולה זה -הפתעה- צימוקי! הצוצלון שלי גר ליד הבית שלי ובזמן האחרון התחיל להתקרב יותר. שמתי כלי מים בגינה, ולפעמים אני מפזרת לו גרגירים. תמיד היה איזה צוצלון שהתקרב אל שאר הציפורים שלי, אבל הפעם אני בטוחה שזה הוא, כי ראיתי אותו בזמן שהוא שר את השיר המצחיק שלו - ורק הוא שר ככה! בגלל שהחמודים שלי לא גדלים עם אבא שלהם, הם לא לומדים לשיר כמו שצריך, אבל יש להם מושג כללי, אינסטינקטיבי, לגבי העניין הזה של השיר חיזור שלהם, ולצימוקי יש שיר צוצלות מאוד מצחיק, גם זייפני וגם חזק מהרגיל. הפעם הכי נחמדה היתה כשהם ממש אכלו ביחד במרפסת, וצימוקי ממש התקרב אלינו ולא פחד כשזרקתי לעברו בעדינות גרגירים נוספים - כל ציפור קיבוץ אחרת היתה נבהלת ובורחת.

 גם אולי ולייקה כבר התרגלו, ומתנהגים יפה בחברת צוף. לייקה ממש כלבונת למופת, ואולי עדיין מנסה פה ושם לשחק תופסת, עד שאני מעירה לו מספיק פעמים אז הוא מוותר והולך לישון או יוצא החוצה. על החתולים האחרים אני לא סומכת בכלל, במיוחד רורי, שהתגלתה כיצור מהיר וגמיש והצליחה ממש להפחיד אותנו וגרמה לצוף לעוף בבהלה לתוך שיח קוצני, מה שגרם לו לשריטה בעין. שבוע של אנטיביוטיקה והרחקה של הקטנה עשו את העבודה. 










12 נוצות הזנב נשרו אחת אחת עד לאחרונה, וצמחו מחדש בזו אחר זו. עכשיו הן כבר ארוכות ויפות, וכמעט כולן כבר סיימו את הצמיחה. עכשיו יש תחלופה של כמה מנוצות התעופה שצמחו פגומות. זה מאוד יפה לראות איך הן נושרות בהדרגה, ולא ביחד, כדי לאפשר מספיק זמן לחדשות לצוח, כדי לא לפגוע בשום שלב שיכולת התעופה - שזה דבר שבהחלט חששתי ממנו. בתמונה שכאן הזנב נמצא באמצע הדרך, מלפני 3 שבועות בערך.

אחרי הפעילות בחוץ הוא עדיין מתכרבל איתי כמו גור קטן מתוק. הוא נצמד אלי הרבה, ולפעמים עוד ממש מבקש ליטופים. זה כל כך כיף.... וממיס אותי כל כל פעם.

הוא ממשיך לחזר, זה נראה ככה:

 ומה הוא עוד ממשיך לאהוב מאוד מאוד? כמובן, אמבטיות! כאן הוא בן 3 וחצי חודשים, עושה אמבטיה חמימה באחד הימים הקרים של החורף.הוא ממש רצה כבר (שזה אומר, ניגש כל הזמן לכיור וחיפש במה להשתכשך), והמים בברז היו קפואים, אז חיממתי לו מים בקומקום ועירבבתי עם הקרים שיהיה נעים וחמים. בגלל זה אני גם מוזגת מעליו עם כוס במקום לפתוח את הברז, כי הוא אוהב שהמים מגיעים מלמעלה - בשביל זה הוא מרים את הכנפיים, שיזרמו לו מים ב"בית שחי" ;)  בסוף הלכנו לייבש את הנוצות מול התנור, שלא יצטנן.

והבטחתי נץ לשבת...

לפני שבוע יצאנו לטיול שגרתי למדי. אני לוקחת אותו רחוק יותר כדי לנסות למצוא יונים, וגם כדי שילמד את הסביבה - זה יעזור לו לדעת איך לחזור במקרה שיבהל ויעוף ממני. אז התרחקנו, וכל כמה עשרות מטרים עצרתי כדי לתת לו לקפץ ולהכיר את המקום. הוא היה די לחוץ הפעם, וכשכבר היינו קרובים לקצה הקיבוץ הוא התרומם פתאום לאוויר בבהלה, עשה כמה סיבובים ברדיוס של 30 מטר ונחת על עץ אחד. (הוא מתיישב הרבה יותר עכשיו על עצים וחוטי חשמל, שזה מעולה, כי זה יותר בטוח מגגות - לשם מגיעים חתולים). אז התיישבתי במקום שהוא יראה אותי טוב, וקראתי לו פה ושם, וחיכיתי. אחרי כמה דקות הוא נרגע והצטרף אלי. ישבתי איתו קצת והתחלתי לחזור איתו הביתה, אבל שוב הוא נבהל ועף ממני.

הפעם אחרי 4-5 סיבובים גדולים באוויר הוא נחת על חוט חשמל, וגילה על גג ממש מולו יון/יונת בית. הסתכל, חשב, והתעופף אל היונה. הוא התנהג מאוד יפה ובביישנות כזאת, כיווץ אליו את הנוצות כדי להיראות קטן יותר, והתקרב בנימוס בצעדים קטנים. היונה קיבלה אותו יפה לא התרחקה, והרשתה לו לאכול בחברתה. זה היה מקסים! הוא הלך לידה וחיפש כמוהה אוכל על הגג, וכל דקה-שתיים הלך אל קצה הגג להסתכל אלי, כאילו שואל אם אני עוד פה ואם אני מאשרת, ואז חזר אל היונה. אני הרגשתי כמו באלו ובגירה ביחד, מצד אחד: "תחזור, מוגלי!" מצד שני, "לא, תישאר,"

ואז, אל תוך ההתרגשות הזאת, התרוממה בפתאומיות להקת יונים לאוויר. הן השמיעו משק כנפיים של אזהרה, וצוף הבין, ועלה לאוויר, ולפני שהבנתי מה קורה תפס אותו משהו באוויר והתגלגל איתו והם שעטו יחד כמו מטאור אל הקרקע - זאת לא היתה נפילה, זאת היתה תעופה מהירה ומכוונת אל הקרקע. אני רצתי אחריהם וצעקתי "קישטה!", כי זה מה שייצא לי מהפה, ונופפתי כמו מפגרת, והספקתי לראות שצוף הוא שנחת למעלה ומלמטה הטורף. צוף טס לתוך השיח הקרוב, והנץ, כך זיהיתי יותר מאוחר, התרומם בבהלה והתעופף מהר לאי שם.

גיליתי את צוף במרחק מה מתחת לשיח, במקום שלא חשבתי שאני יכולה להגיע אליו. אני אומרת שיח, אבל אני מתכוונת למשהו יותר גבוה ממני, סבוך בטירוף ובירידה חדה אל תוך איזור עוד יותר סבוך של שיחים ועצים וקקטוסים. התקרבתי אליו לאט ועם לחישות מרגיעות, אבל הוא נבהל ונכנס עמוק יותר, אז הלכתי אחורה, והתיישבתי במרחק קטן משם, והמשכתי לדבר אליו בשקט. עברו 20 דקות, והשמש הולכת ושוקעת, והוא לא יצא.

הבנתי שאין ברירה, איכשהו אני הולכת לשלוף אותו כי אני לא משאירה אותו שם לבד. היה לי מעיל בד, חשבתי שאולי אני אצטרך לעטוף את צוף אז לקחתי אותו איתי. התחלתי להזיז את הענפים ולהשתחל ביניהם, מנסה להרגיע את צוף ולשכנע אותו לא להתרחק ממני. באיזה רגע הוא נבהל וחשבתי שהוא יברח רחוק, אבל למזלו של הטיפשון הוא רץ בכיוון הלא נכון, ותפסתי אותו. מיד עטפתי את היצור המפרפר והבועט במעיל והצמדתי אותו אלי וחילצתי אותנו מהשיח, וככה הלכתי איתו הביתה, מחובק אלי, רק הראש מציץ החוצה.

מלבד הפחד, הוא יצא עם חתך אחד בלבד מעל העין. בדרך הביתה דאגתי שגם העין נפגעה, אבל זה רק היה דם מהחתך. ניקיתי טוב, מרחתי יוד וזה הכל. קטן שלי, כמה דאגתי!! איזה חתיכת מזל.

ברגעים שהנץ היה על הגב יצא לי לראות ממש טוב את פנים הכנפיים ואת החזה והבטן שלו, והם ייחודיים, רקע לבן עם פסים אופקיים בצבע כתום חלוד. זהו נץ מצוי זכר (לנקבה פסים שחורים), וזה מה שלמדתי אליו:

רוב הניצים רק חולפים בארץ באביב ובסתיו ולא נשארים לחורף. הנקבה גדולה מהזכר ב-25%, והם שניהם אוכלים בעיקר ציפורי שיר, כשהזכר בוחר בקטנים יותר, בעיקר דרורים וירגזים ומכאן גם הכינוי שלו, sparrowhawk, והנקבה צדה גם ציפורים גדולות יותר, כשהגדולות ביותר שהיא תנסה הם תורים ויונים. לזכר אין כמעט סיכוי מול יונה והוא ינסה לתפוס אחת רק אם הוא כבר מאוד רעב, וזה בגלל שיונה שוקלת מעט יותר ממנו! הוא אמנם ארוך יותר ממנה בכמה ס"מ, אבל הוא קל משקל. והטקטיקה המועדפת? שלא כמו הבז שדואה ממעל, הנץ אורב בסבך, ומשם מזנק ומבהיל ואז תופס באוויר את מי שלא מוכן ו"דורס" אותו בכוח אל הקרקע. לפעמים הוא גם יזנק לתוך הסבך ישירות על ציפור, וגם ירוץ אחרי ציפור שהתחמקה וברחה - ולכן זה טוב שעשיתי רעש ובלאגן, כי הוא נבהל ווויתר.

צופון קטן שלי! אני מקווה שזו הפעם האחרונה שאתה נתקל באחד מאלה!

הוא עדיין מפוחד, לא רוצה להיות הרבה בחוץ ואם אני מתרחקת הוא נשאר במרפסת או שמתחיל לבוא איתי ומתחרט ועף הביתה. גם בפנים הוא רגיש יותר לכל תנועה ורעש ונצמד אלי הרבה. אז אני מרגיעה אותו, ונמצאת איתו בפנים, ויוצאת ביחד קצת למרפסת, קרוב, ואני בטוחה שהוא יירגע. זאת באמת היתה חוויה קשה, אבל מניסיון עם הקטנים האלה, יש להם מוח קטן ומתוק ופחות מורכב ומתוסבך משלנו, ונכון שאצלו זה כן קשה ולאט מאצל אחרים, והוא קשור אלי יותר, אבל אני בטוחה שזה יעבור ושהוא שוב ירצה לצאת ולפגוש ציפורים.

גיל 5 חודשים זה הגיל בו יון הופך רשמית מצעיר לבוגר. שקלתי אותו, 303 גרם של אושר! יון זכר בוגר שוקל בין 290 גרם ל-900. כל הכבוד קטנצ'יק!

בוקע מהביצה = גוזל
21 עד 28 יום, עוזב את הקן, מוכן לתעופה = פרחון, מבלה עוד 10 ימים צמוד להורים.
נפרד מההורים (אבל נשאר עם הלהקה) ומקבל ניצוי מלא אבל עדיין לא סופי = צעיר
5 חודשים = בוגר, מוכן להקים קן חדש בישראל!